פסק-דין בתיק תא"מ 1745-10-09

1.         התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק על סך 9683 ש"ח, חתום על ידי הנתבע שמועד פרעונו 30.4.09, וזאת לאחר שהשיק לא כובד על ידי הבנק והוחזר בנימוק:  "ניתנה הוראת ביטול".

            הנתבע הגיש התנגדות והצדדים הגיעו להסכמה לפיה ההתנגדות תתקבל, והתיק יתברר בהליך של סדר דין מהיר.

2.         במסגרת ההליכים הוגשו תצהיריהם של הצדדים ותצהיר מטעמה של הגב' לוי אנדרה, המצהירים נחקרו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

3.         אין מחלוקת כי התובע אוחז בשיק אשר נרשם לפקודתו ונמשך מחשבונו של הנתבע, ולא נפרע על ידי הבנק. יש לבחון האם התובע אוחז כשורה בשיק, ובהתאם לכך לבחון גם את הגנת הנתבע.

            בתצהירו תאר התובע את נסיבות קבלת השיק, לאחר שמסר קטנוע השייך לו לחבר בשם יונתן לוי, שהוא בנו של הנתבע, אשר היה מעורב בתאונת דרכים בה נגרם לקטנוע נזק.

התובע סבר כי התיקון יכוסה על ידי חברת הביטוח, אולם כדי להבטיח את התשלום למוסך הוא נדרש להפקיד שם שיק, וזאת עד לבירור ענייניו עם המבטחת. לתובע לא היה כסף מזומן והוא ביקש מבנו של הנתבע את הכסף הדרוש להבטחת תשלום התיקון.

ואכן, התובע קיבל מהנתבע שיק לפקודת מוסך אבניר על סך של 9683 ש"ח  (נספח א' לנ/3).

לטענת התובע, המוסך לא הסכים לקבל את השיק כיון שאינו מכיר את המושך, ועל כן פנה התובע שוב לחברו שגרם לנזק, זה פנה לאימו אשר החליפה את השיק בשיק שנמשך מחשבונו של הנתבע לפקודתו של התובע.

בינתיים הסתבר כי אין כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם, התובע שילם למוסך על התיקון והפקיד בחשבונו את השיק שקיבל מהנתבע, אלא שכאמור השיק לא כובד ועל כך הוגשה התביעה.

4.         סעיף 29 לפקודת השטרות קובע:

"(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד

                      ערך.

   (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה;..."

סעיף 28 לפקודת השטרות קובע, כי אוחז כשורה הוא מי שנטל את השטר כשהוא תקין ושלם על פניו, לפני שעבר זמן פרעונו, וכשנטל את השטר בתום לב ובעד ערך.

סעיף 26 לפקודה הדן בענין התמורה קובע:

"(א) תמורה בת ערך לשטר יכול שתהא -

        (1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;

        (2) חוב קודם או חבות קודמת..."       

השטר המצוי בידי התובע שלם ותקין על פניו, אין מחלוקת כי הוא נמסר לידי התובע לפני שעבר זמן פרעונו, והשאלה שיש לברר היא האם פעל התובע בתום לב ונתן תמורה בגין השטר.